מחקר חדש: הזיכרון מהווה גורם בויסות התיאבון

תמיד מדהים אותי לראות עד כמה יש לזיכרון תפקיד גדול בויסות מנגנון הרעב והשובע שלנו. מחקר חדש שיצא לפני כחודש ופורסם ב- journal Public Library of Science One מדגים כיצד הזיכרון של אכילת מנה שנראית גדולה יכול לגרום לנו להרגיש מלאים, בעוד זיכרון של אכילת מנה שרק נראית קטנה יותר יגרום לנו להיות יותר רעבים, ולאכול יותר בארוחות הבאות.

נשמע קצת מסובך? תיכף תבינו הכל. במחקר הנ"ל השתמשו בטריק גאוני בכדי לבצע מניפולציה על הזיכרון של הנחקרים בנוגע לארוחת הצהריים שלהם: צלחת מרק המחוברת לשולחן שמתחתיה מוסתרת צינורית שיכולה לשאוב או להוסיף מרק לקערה. המשתתפים היו 100 מתנדבים. מחציתם קיבלו קערות המכילות 300 מ"ל מרק ומחציתם קיבלו קערות המכילות 500 מ"ל מרק. הקבוצה של ה-300 מ"ל מרק חולקה כך שמחצית באמת אכלו 300 מ"ל אך מחצית אכלו 500 מ"ל (המשאבה הוסיפה להם מרק תוך כדי שאכלו, ללא ידיעתם כמובן). הקבוצה של ה-500 מ"ל חולקה כך שמחצית באמת אכלו 500 מ"ל אך מחצית אכלו רק 300 מ"ל (המשאבה שאבה להם מרק מהקערה תוך כדי האכילה). כלומר- 4 קבוצות, כל קבוצה הכילה 25 מתנדבים. המניפולציה שנעשתה במחקר בעצם גורמת לכך שהמתנדבים בקבוצת ה-500 מ"ל זכרה שאכלה הרבה מרק, כתוצאה ממראה הקערה הגדולה, והמתנדבים בקבוצת ה-300 מ"ל זכרו שאכלו מעט מרק, כתוצאה ממראה הקערה הקטנה.

ישר לאחר ארוחת הצהריים, הדיווח על רמת השובע הושפעה מהכמות שבאמת נאכלה ולא הכמות שנתפסה שנאכלה. בבדיקה שנערכה 2-3 שעות לאחר הארוחה נצפה אפקט הפוך: תחושת הרעב הושפעה מהכמות שנתפסה שנאכלה ולא הכמות שבאמת נאכלה. כלומר, כל המתנדבים שאכלו או שחשבו שאכלו 500 מ"ל (ובעצם אכלו פחות) מרק דיווחו שחשו פחות רעב וכל המתנדבים שאכלו 300 מ"ל או שחשבו שאכלו 300 מ"ל (אך בעצם אכלו יותר) דיווחו שחשו יותר רעב.

ביום שלמחרת, הזיכרון של המתנדבים בנוגע ליכולת המרק להשביע אותם המשיך להיות מושפע מהזיכרון של הכמות שהם ראו שאכלו (קערה גדולה או קטנה) ולא מהכמות שהם באמת אכלו: אלו שהוגשה להם קערת מרק גדולה ביום שלפני הצהירו שכמות זו כנראה תשביע אותם, בעוד אלו שהוגשה להם קערת מרק קטנה ביום שלפני (אפילו אם הקערה מולאה בזמן האכילה) הצהירו שקערה קטנה לא תשביע אותם.

הקשר בין התיפקוד הנפשי לבין השמנה הוא מורכב ביותר, ורק לאחרונה חוקרים התחילו להבין אותו. נוירולוגים כבר הבינו מזמן האנשים שהזיכרון שלהם נפגע כתוצאה משבץ או פגיעה כלשהי, בדרך כלל יוכל לאכול ארוחה אחת אחר השנייה מכיוון שללא זיכרון של הארוחה האחרונה הם הרבה פחות קשובים לסיגנלים ההורמונליים המאותתים למח שלהם להפסיק לאכול (תחושת שובע).

בפעם הראשונה, המניפולציה הנעשתה במחקר זה חושפת את התרומה החשובה והעצמאית של תהליכי הזיכרון לתחושת שובע. נראה שהיכולת שלנו לזכור מה וכמה אכלנו משפיעה על התנהגות האכילה שלנו בארוחה הבאה. הסחות דעת מיותרות, חוסר תשומת לב ותצוגת האוכל (למשל הגשה בצלחות גדולות מעוותת את ההערכה שלנו למנת מזון) יכולים לגרום לבלבול בזכרון שלנו לגבי כמה אכלנו. התוצאה הסופית היא כמובן עלייה במשקל.

3 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

היי אני לימור שיח,
דיאטנית קלינית
ויוצרת הבלוג חמוציות.

הבלוג "חמוציות" הוקם כתוצאה מהאהבה הגדולה שלי לתזונה והאהבה הגדולה שלי לאוכל. בכתבות שלי אני תמיד מנסה להעביר את הרעיונות בשפה מקצועית מצד אחד אך פשוטה מצד שני כך שגם מי שלא מתמצא בעולם הבריאות או התזונה יוכל להבין, ליהנות וללמוד מהתוכן. הבלוג מנסה לענות על שאלות פשוטות שעולות בחיי היומיום בנושאי תזונה, לעורר עניין ומודעות בנושא וכמובן ליהנות מכך על-ידי מתכונים בריאים, פשוטים וטעימים!

הרשמו לקבלת עדכונים במייל

 



רוצים עוד?

אורח חיים בריא זה בהחלט אפשרי!
עדכונים שוטפים והפתעות נוספות
בעמוד הפייסבוק!

ארכיון כתבות:

:5 כתבות נבחרות